מנשה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

הרקע ותמצית טענות הצדדים

1.עניינה של התביעה נשוא תביעה זו בתאונת דרכים מיום 03.12.12, בסמוך לגינות סחרוב בירושלים.

2.לטענת התובע – וכך מסר גם בהודעתו לביטוח נ/2 – האט את נסיעתו ורכב הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") פגע בו מאחור. התובע עתר לפיצוי בגין הנזקים שפורטו בחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה בסך של 9,319 ₪, להחזר שכר השמאי בסך 1,100 ₪ ולנזקים בשל בזבוז זמן ואובדן ימי עבודה בסך של 2,500 ₪, וסה"כ העמיד את סכום התביעה על 12,919 ₪.

3.לטענת הנתבע, הוא עמד בפקק תנועה ורכב התובע שהיה לפניו, התדרדר אחורנית ופגע בו. עוד טען הנתבע כי חוות דעת השמאי נערכה כשלושה שבועות לאחר התאונה, וכי בשל כך אין להסתמך על חוות הדעת.

במהלך הדיון הציג הנתבע תמונה של רכב התובע, שצילם לטענתו בסמוך לאחר התאונה (נ/3), בה לא נראים כלל הנזקים שנמצאו על ידי השמאי, ולגישתו הנזקים נגרמו ללא קשר לתאונה, חלקם לפניה וחלקם אחריה.

4.במעמד הדיון, טען התובע כי התמונה נ/3 אינה מייצגת את מצב רכבו לאחר התאונה, וכי ייתכן שנערכה על ידי הנתבע. עם זאת, לא היה בידי התובע להציג תמונה כלשהי של רכבו אשר צולמה לפני בדיקת הרכב על ידי השמאי, 23 ימים לאחר התאונה.

דיון והכרעה

5. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, יש לדעתי לקבל את התביעה בחלקה, כפי שיפורט להלן.

6.אני מסכימה עם עמדתו של כב' השופט חאג' יחיא שהובעה, בין השאר, בתיק תא"מ (ת"א) 36928-03-10, איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ נ' אלכסנדר זילברמן [17.04.12]:

"... דרך החיים היא כי כאשר נוצר מגע בין חזית רכב לחלק האחורי ברכב שלפניו, הרוב המכריע של המקרים נגרם עקב כך שהרכב האחורי אינו שומר מרחק מזה שלפניו, ובעת האטה או עצירה של הרכב הקדמי, לא מצליח הרכב האחור לבלום טרם פגיעה בזה שלפניו. המקרים ההפוכים הם בודדים .

על כך ומאחר והנחות וחזקות שבעובדה אשר בחיי היום יום קובעים כך, הרי מי שטוען אחרת, וכי המקרה שלו הוא מהבודדים היוצאים מן הכלל עליו נטל הוכחה מוגבר, מעבר להטלת ספק בגרסת היריב, ומעבר למאזן ההסתברות של 51% המקובל בדיני הראיות האזרחיים .

מי שטוען כך עליו מוטל נטל הבאת ראיה מוגבר כדי לשכנע את בית המשפט כי המקרה החריג הוא שקרה כאן ולא המקרה השייך לקבוצת הכלל."

7.במקרה דנן, אין כל ראיה שיש בה כדי לתמוך בגרסת הנתבע שרכב התובע התדרדר לאחור. מדובר ברכב עם תיבת הילוכים אוטומטית, שאינה נוטה להתדרדר בעת עצירה, ועל בסיס גרסת התובע בהודעתו נ/2, כלל לא היה במצב של עצירה אלא של נסיעה איטית. יתרה מזו, בכל הנוגע לנסיבות אירוע התאונה, עדותו של התובע היתה מהימנה עלי וכאמור לעיל – היא נתמכת ב"דרך החיים" כפי שכינה זאת כב' השופט חאג' יחיא כאמור לעיל, וסבירה יותר מאשר גרסת הנתבע.

8.זאת ועוד, עדותו של הנתבע באשר לנסיבות האירוע לא היתה מהימנה עלי. הנתבע ציין בהודעתו נ/1 כי רכב התובע התדרדר לאחור, ומנגד מעדותו עלה כי סירב לדרישת הפיצוי בשל סכום הנזק הנטען, והשתמע מהדברים כי לו היה נדרש סכום נמוך משמעותית, לא היה בהכרח מתכחש לאחריותו לנזקים.

9.לאור האמור, אני קובעת כי היתה התנגשות בין שני כלי הרכב, שנגרמה בשל פגיעת הנתבע ברכבו של התובע, שהאט בשל תנועה ערה בדרך.

הנזקים

10.לא אוכל לזקוף את כלל הנזקים שנמצאו ופורטו בחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה, לתאונה זו.

11.חוות דעת השמאי שהגיש התובע היא על בסיס בדיקת הרכב מיום 26.12.12, ואילו התאונה נשוא התביעה אירעה ביום 03.12.12 בשל פרק הזמן שחלף מאז התאונה ועד בדיקת הרכב על ידי השמאי, אין בחוות דעת זו כדי להוות ראיה מספיקה לקשר בין מצב הרכב בעת שנבדק לבין אירוע התאונה. בנסיבות אלה יקבעו הנזקים הנובעים מן התאונה תוך התחשבות הן בעדויות, הן בתמונה נ/3 והן במנגנון התאונה כפי שנקבע לעיל.

12.בעת הדיון טען התובע כי היה שבר מתחת ללוחית הרישוי של הרכב, אך לא ניתן להבחין בשבר כזה בתמונה נ/3 ואף לא בתמונות שצולמו על ידי השמאי והוגשו לבית המשפט (ת/1). בתמונה נ/3 נראה כי ישנה מעיכה קלה של המגן האחורי, וקו החיבור בין המגן לבין מכסה תא המטען אינו ישר, ומכאן שאפשר שהיתה גם מעיכה קלה של דלת תא המטען. את מרבית המעיכה הנראית בתמונות ת/1 לא ניתן לראות בתמונה נ/3.